<h1>ספר התדיר הלכ' דם הביצים סימן ס"ט</h1>
<h2>דף סד:</h2>
מצאתי בספר רבינו ברוך פסק על דם ביצים. וזה לשונו. שלשה דינים יש בדם הבצים, אם נמצא הדם חוץ לקשר ואינו על הקשר כלל, זורק את הדם ואוכל את השאר בין בחלבון בין בחלמון. ואם נמצא על הקשר ונתפשט חוץ לקשר, אז כל הביצה כולה אסורה בין בחלבון בין בחלמון. ואם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר בחלמון הביצה כולה אסורה. בחלבון זורק את הדם ואוכל השאר. עד כאן.
<h2>דף צז:</h2>
ביצה של עוף טמא או של טריפה שנטרפה בקערה עם ביצים אחרות, אם יש שם ששים ואחת והיא, מותרות. ואם לאו, אסורות. מפני מה הוסיפו כאן אחת מפני שהביצים יש מהן גדולות ויש מהן קטנות. לפיכך הוסיפו אחת להשוות מדות, כדי שלא נצטרך לשער כל אחת ואחת. ואם ביצה אסורה נתערבה בתבשיל בטילה בששים ככל שאר איסורין. ומשערין (בשקל) [במשקל] הכלי והמים, שנתבשלו הביטולן.
קדירה חולבת שאינה בת יומה ובישל בה בשר או קדירה של בשר ובישל בה גבינה, התבשיל מותר. אך לא יבשל בה עוד לא בשר ולא גבינה, אבל דגים מותר. ואם הקדירה בת יומה הכל אסור. כף חלב בת יומה שתחב בקדירה של בשר צריך ששים כפי מה שנכנס מן הכף בתבשיל, ולא יותר. ואם יש ששים, התבשיל והקדירה מותרים, והכף אסורה לפי שהיא בלועה מבשר וחלב. ואם הכף אינה בת יומה, אפילו אין שם ששים הכל מותר, רק הכף אסורה לכתחילה, אך בדיעבד יש מתירין. ואם הכף בת יומה ואין שם ששים הכל אסור ואפילו בהנאה. הבא להתיר איסור שנפל להיתר על ידי ששים ידע שלא נוסף בהיתר משעה שנפל בו האיסור. שהנוסף אחרי כן לא מצטרף לבטל האיסור. ואם נפחת מן ההיתר וספק אם יש בו ששים, יש מקילין. דדמי לאיסור דרבנן. ויש מחמירים דדמי לאיסור דאורייתא. וטוב להחמיר. הכלי שאמרנו שאינו בת יומו, לאו דוקא לבשר ולחלב, שאפילו הוחמו בו מים קרוי בן יומו. ושיעור בן יומו מעת לעת, כדברי המחמירים.
<h2>דף קיג.</h2>
גוי או שפחה של ישראל שמלגו עוף או הדיחו בשר ומלחו או הדיחו כלים ולא נודע אם עשו כמשפט ישראל, אם אינן יודעין משפט ישראל יש לאסור ולחוש כי להקל טורחן עשו כמנהגם בלתי שאלה על מנהגינו. אך אם יודעין משפט ישראל ואחד מבית ישראל נכנס ויוצא ואפילו ישראל קטן בן דעת יש להתיר. דמירתת הגוי פן ירגישו בדבר.
